״קלי״ – סיפור על ילדות, חרטה וסליחה שהגיעה מאוחר מדי
אלה הדברים האלה שאפילו שלא ברצונך רודפים אותך בחלומות המסויטים, מין דמויות שאתה מתבייש לחשוב עליהן שמא תחזור אליך בושתך.
ואני נכלם, חושב על ילדות מזוקקת בניצוץ של תום שמתורגמת לאט בראשך כשובבות ילדות, ולא כך היא! וככה אני רואה אותנו, ילדים של החיים, עושים דרכנו אל המטווחים במערב השכונה, בואך אולגה ד', ממתינים שהחיילים יסיימו את מקצה הירי שלהם רק בכדי להסתער על התרמילים שהותירו מאחור.
אוספים בבהילות, לא מפחד החיילים, אלא מאלה הבריונים ששודדים באלימות לא קלה את שאספת בעמל זיעתך. ואחר כך היינו רואים אותו, את ״קלי״, גורר אחריו את התלת-אופן המיתולוגי שלו, ועליו שני מקררי-על ניידים מלאי ארטיקים עטופים בקרח מעלה עשן.
אף פעם לא הבנו אנחנו את הכוח המניע של קלי להגיע למקומות שכוחי אל רק בכדי למכור עוד ועוד ארטיקים. ו"קלי" האומלל והטוב היה צריך לעבור קודם את מסע ההתעללות הנורא שלנו, הילדים (וגם לא ילדים). כמה פעמים זרקנו על קלי אבנים, ככה סתם מתוך רוע ילדותי נורא. ״בואו, אתן לכם ארטיקים חינם, רק תפסיקו״.ואנחנו לא היינו מעוניינים בארטיקים. אנחנו רצינו לצחוק ולפגוע.
וכשהוא מוכה ומושפל היה קלי ממשיך לגרור את התלת-אופן למטווחים הבאים, מתעלם בעוז לא מובן מחבורת הפרחחים האיומה שעשתה בו לינץ' איום. רק חבל שבזמן אמת לא ידענו אנחנו הילדים לזהות טרגדיה אולגאית על אמת!
״קלי״ היה עבורנו סוג של מותג אולגאי די מוזר, איש שכל חייו הסתכמו במכירה אובססיבית של ארטיקים. אף פעם לא הבנתי מאיפה מגיע הדרייב הזה שמוליך אותו. רק כשבגרתי מעט הייתי יכול לנסות לשוחח איתו, משהו שהיה לא פשוט בכלל.
ואחר כך הבנתי שיש כאן עניין של מחויבות משפחתית, מן ערכים כאלה שהוא ספג בבית ההוא בשכונה. למרות כל שכתבתי למעלה, אנחנו כיבדנו את קלי. קלי לעולם לא ויתר לפרחחים האלה שהיינו. הוא נלחם בנו בדרכו הציורית משהו, מוכיח לנו שכוח האדם חזק מכל פרחחות כזו או אחרת. אני יודע שהחיילים אהבו את קלי. הרבה פעמים נתן ארטיקים לאלה שידם לא הייתה משגת.
יש משהו מכמיר לב בהתנהלות הזו של קלי, היכולת הזו שלו לספוג ולספוג הייתה בעיניי דוגמה לעוז נפשו שלו ולמחויבות האדירה לא לוותר לעולם. והוא הלך לעולמו. אני באמת לא יודע אם מישהו בשכונה טרח להגיע להלוויה.
איש טוב אחד שלעולם לא הזיק לאיש הלך לעולמו בדיוק כמו שהוא חי, בשקט בשקט, רק שלא להפריע. ואני כל כך מתבייש! כל כך חסר אונים לדעת שאין לי דרך לומר ל"קלי" סליחה! סליחה על היהירות שלנו! סליחה על שהסתתרנו מאחורי ילדותנו כתירוץ לפגוע בך! סליחה חבר שלא באנו בזמן אמת לומר לך שאנחנו אהבנו אותך, אחינו קלי היקר!
״קלי״ ( קלי הרשקוביץ בן בלומה). תנוח בשלום על משכבך!
- רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"
אולי יעניין אותך עוד
״כאב ואהבה״ – סמי ופולט אביטן, סיפור על שכול, אהבה וכוחות נפש שאין להם גבול
״מורתי״ – אופירה דיאמנט, המורה שהאמינה בילד ושינתה את חייו
״תוגת הלב״ – דולי סעדה, האישה שהייתה אור גדול בלב השכונה
״נסיך השכונה״ – סיפורו של אברהם עבדון, האיש שהלך והשאיר אחריו אהבה גדולה
״לבן כשלג״ – בין מגרש הכדורגל לשירות המדינה, סיפורו של אורי לבן
