״מרדכי היהודי״ – סיפור על איש צנוע עם לב ענק
באמת שאין לי כבר כוחות לטרגדיות האלה שמקיפות אותי מכל עבר. יום א׳ בצוהרי היום, מין יום בנאלי לחלוטין, ואני משוטט שוב ברשתות המשמימות, מחפש משהו שיכול לתת עניין מסוים.
בלי בכלל שהתכוונתי לכך, קופצת לי הידיעה הנוראה על מותו של מוטי אפרת. כן, זה מוטי מהשכונה, האח של מרים, בת כיתתי הטובה, וחברי היקר מאוד יוסי האהוב. אני זוכר את מוטי המיוחד מסמטאות השכונה, ילד אולגאי שקט ורציני עד כלות, אחד כזה שגם כילד לא אהב את ההמולה ותמיד רצה להישאר בצל. ילד אולגאי נהדר שבנה עצמו בעשר אצבעות.
אני חושב שזה היה לפני שלוש או ארבע שנים לערך, ואני עושה טלפון למרדכי, מספר לו שאני צריך הדברה דחופה, ומוטי מגיע אליי.בשקט מקצועי נפלא הוא סוקר את החצר והבית, מתעלם באומץ מההערות הטיפשיות שלי על מה ואיך הדברים צריכים להיעשות, מסביר לי בשקט שהעלות תהיה נמוכה יותר מהציפיות שלי. רק כשסיים הבנתי שיש כאן איש מקצוע מהמשובחים שיש.
תראו, מרדכי בעצם בנה עצמו מאפס. לא בכה על ״שתו לי ואכלו לי״, הקים עסק מצליח והפך להיות אחד הטובים בתחומו. אני אהבתי את מוטי. היה בבחור החייכן הזה משהו אחר, מין קור רוח ואהבת אדם שנתנה לך מין נוחות מיוחדת להיות בקרבתו.
ופעם אחת פניתי אליו, סיפרתי לו על משפחה אחת בשכונה שחייבת ריסוס דחוף. שאלתי קצת בחשש על האפשרות שהוא, מוטי, יעשה להם ריסוס ללא תמורה. והוא מביט בי בתמיהה ובתדהמה מסוימת. ״ברור שאני אעשה את העבודה״, אומר לי מוטי ללא היסוס. מן תשובה כזו שיכולה להסביר יותר מאלף מילים איזה איש מיוחד היה האיש הזה, מוטי.
אני חושב שהרבה מאוד מהמפגשים המקריים בינינו נסבו סביב אהבתו לאנשי השכונה, על החיבור המיוחד שהיה למוטי להיסטוריה של האנשים שהקיפו אותנו בילדותנו. אני יודע איזה אבא נהדר היה מוטי, איזה סבא מלא גאווה.
ועכשיו הוא הלך לאן שהולכים הטובים ביותר, ואני מביט למעלה לשמיים, מנסה להבין את השיקולים של בורא עולם. לא מבין למה היה כל כך דחוף לקחת את האיש הטוב הזה כל כך מוקדם.
ואני עזבתי את בית העלמין רק בסוף ההלוויה. הבטתי על ערמת החול הטרייה שמכסה את מוטי, ואני כמעט יכול להישבע לכם שהבטתי למעלה לשמיים, ראיתי שני מלאכי שרת צחורי כנפיים, מובילים את מוטי למעלה לשמיים, מנגבים ברוך דמעה אחת שזלגה על לחיו החמה ממילא, הכי קרוב לכיסא הכבוד, ששם הוא מקומו הטבעי! יהי זכרו ברוך!
- רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"
אולי יעניין אותך עוד
״קלי״ – סיפור על ילדות, חרטה וסליחה שהגיעה מאוחר מדי
״כאב ואהבה״ – סמי ופולט אביטן, סיפור על שכול, אהבה וכוחות נפש שאין להם גבול
״מורתי״ – אופירה דיאמנט, המורה שהאמינה בילד ושינתה את חייו
״תוגת הלב״ – דולי סעדה, האישה שהייתה אור גדול בלב השכונה
״נסיך השכונה״ – סיפורו של אברהם עבדון, האיש שהלך והשאיר אחריו אהבה גדולה
