"השושנים של דבורה"

"וככה סיפרה לי אימי אהובתי : ב 1951 עלינו לארץ אני ואחותי שמחה זיכרונה לברכה. שנה אחרי עלתה לבדה – דבורה. באופן כל כך טבעי הגיעה דבורה לבית סבתי לדירתה הקטנה בת שלושה החדרים הקטנים, הימים ימי התום ודבורה ואימי ישנות כמעט שנתיים ראש זנב באותה מיטה.

בערבים הייתה מכינה לנו סבתא "אמא מרים" מיני מאפים קטנים ועגולים עליהם הייתה מורחת דבש ואגוזים קלויים, כל הטוב הזה בתוספת תה מלא נענע רייחנית מתוק מתוק, וסבא היה אוסף אותנו במרכז הסלון, מספר לנו סיפורים בעברית ובצרפתית מעורבבת בערבית מוגרבית מהמולדת הישנה, מתובלים בדמיון מזרחי משובח

בין לבין הכירה דבורה את בעלה – בכור, והם מקימים ביחד משפחה מפוארת במיוחד וצריך להבין דבורה אף פעם לא הסכימה ללכת בתלם, להיות זו האישה הקטנה שיושבת במטבח ומבשלת, דבורה הבינה מהר מאוד שאם היא רוצה לתת לילדיה חיים אחרים חסרי מצוקה היא תהיה חייבת לצאת החוצה ולייצר עבודה

אני רוצה לספר לכם על דבורה שאני הכרתי: היה בדבורה משהו שגרם לך לתת לה כבוד מידי, מן כריזמה שאפפה אותה ועשתה אותה לדמות כל כך משמעותית בשכונה, ואני ככה לפני שנים לא מעטות תפסתי איתה שיחה חד פעמית, כזו שיחה שיכולה לסכם חיים שלמים, את החיים בקיבוץ חמדיה שבצפון, כן שם קיבלה דבורה שיעור בגזענות טהורה!

בקיבוץ הפסטורלי הזה הבינה דבורה שהיא צריכה לחזור לחיות בין האנשים שאיתם גדלה בסמטאות פס שבמרוקו לתת מקום לשורשים לריחות ולצבעים שעיצבו את אישיותה ו אולי שם בקיבוץ האליטיסטי, קיבלה דבורה שיעור בהישרדות קיומית, משהו שליווה אותה בכל ימי חייה.

"אחרי מותה של דבורה קיבלתי מספר טלפונים נרגשים מאנשים משכונה -"תכתוב על דבורה הם ביקשו" -אנשים לא מכירים את האישה הטובה הזו הם אומרים בעצב נורא, הם מספרים על זו דבורה שבשקט בשקט הייתה עושה חסדים קטנים וגדולים, זו שדאגה לתת כסף לאלה שעמדו לחתן ילד או ילדה, לדאוג שבמשפחות רבות יהיה אוכל לשבת, רק בקשה אחת הייתה לה, לא לפרסם את הנתינה שלה.

אולי רצתה לשמור לעצמה את דמות האישה החזקה מהחיים. כל כך מתאים היה לדבורה לבקש בקשה כזו, מן בקשה כזו שתאמה בדייקנות את האופי המסתורי והמיוחד שלה, היה משהו מחמיר לב לראות את האישה הגדולה הזו מטפלת בוורדים שבגינתה, הוורדים הריחניים והצבעוניים הביאו לדבורה את השלווה שכל כך רצתה בה, רק שם בין הורדים הרשתה לעצמה דבורה לחזור ולהיות הילדה הקטנה והרגישה

דבורה הייתה אושיה אולגאית חזקה במיוחד, אבל שום דבר לא הכין אותי לידיעה הנהדרת הבאה, כשדבורה סגרה את המכולת השכונתית נותרה בידה חוברת ענקית שהסבירה שעדין נותר חוב של תושבים מהשכונה בסכום פנטסטי של שלוש מאות אלף ש"ח בקירוב

ודבורה במעשה כמעט בלתי נתפס מכריזה לכל החייבים שהיא משמידה את מחברת החובות ומוותרת על הכסף הרב,  מן החלטה כזו שהותירה רבים מן המשפחות חסרי אוויר, ההחלטה הזו של דבורה לא נעשתה בריש גלי, אלא בצנעה ובפרטיות אצילה ורק אחרי מותה ראו חובה משפחות רבות לפרסם את הצורך להוציא את המעשה החריג הזה לאור.

דבורה היא בעיניי התגלמות ההורות האבסולוטית, אישה אחת שגדלה בעיר קטנה במרוקו, עושה עליה ומצליחה להותיר הד עצום של עשיה ייחודית חסרת תקדים. אני אהבתי את דבורה, את חוכמתה הישירה, חסרת מניירות מיותרות, את היכולת שלה לסכם חיים שלמים בפשטות של אדם צנוע מלא אהבת אדם, רק דבר אחד לי ברור, השכונה שהכרתי תהייה פחות צבעונית בלי דבורה ג'רבי המופלאה!

• יהי זכרה ברוך!
• רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"

דבורה ג'רבי : בתור ילד קטן זוכר איך ביתה היה פתוח לכל תושב השכונה. ידיים פרושות "תיכנסו" בבקשה. תוך שתי דקות – הקוסקוס על השולחן. הקוסקוס הכי טעים בעולם – לא בצלחות – בקערות! ואז "תאכלו" ! אי אפשר לסרב. דבורה הייתה אמא מיוחדת. היא ובכור היו אושיות השכונה שעשו חסדים רבים בעיקר בסתר!

תוך כדי כך, שהיו עסוקים בלגדל את ילדיהם שלהם, היו למעשה "ההורים של כל השכונה". כל מילה של רפי בול במקום! דבורה תמיד התעניינה בכל אחד ואחת. תמיד רצתה לוודא אין מחסור אצל אף אחד והיוותה עוגן גדול עבור כולם. במכולת השכונתית שלהם על כל שתי, לקוחות ששילמו, היה אחד שמקבל בחינם. "תיקח תיקח שלא יהיה לכם חסר". אי אפשר לתאר את הנתינה הענקית של דבורה במילים. צדקת שלנו!

• יהי זכרה ברוך
• חן קורקוס