״לבן כשלג״ – בין מגרש הכדורגל לשירות המדינה, סיפורו של אורי לבן
אולי בגלל שהפועל אולגה המתחדשת פותחת היום את משחקי הגביע, עשיתי מעשה של אהבה לקבוצת ילדותי. וכך, ביום חמישי, ממש עם שחר, אני עושה טיול של בוקר במגרש הישן והעצוב של השכונה. חולף על מפלצת הבטון והאורות של כלום במתחם הוויליג', וחודר אל המרחבים המוכרים של מעברת אגרובנק, בואך ״המגרש״.
והמגרש מונח לו שם בין קבוצת עיזים חולפת, מנותץ ומבויש, רואה אותי ומרכין ראש. ורק אחר כך עצמתי עיניים, שומע את שאגות הקהל המאוהב בקבוצתו המיוחדת. כמעט באופן טבעי חזרתי אל אחת הדמויות הכי אהובות בשכונה (מודה שאני אחד מהם), ״אורי לבן״.
ואני רוצה לספר לכם על הילד הזה שגדל בשכונה שלנו. תקשיבו איזה איש מעורר השראה גדל ממש בתוכנו! אורי הילד מאבד את אביו האהוב במלחמה. תחשבו איזו טראומה עובר ילד שמבין שאבא שלו לא יחזור יותר לעולם!!!!!
אני חושב שנפילת האב האהוב הייתה אירוע כזה מכונן בחייו של אורי, אירוע שבעצם מעצב את חייו של אורי הקטן. בתוך סמטאות השכונה וחוף הים הכחול במערב גדל ילד שלימים יהפוך לגבר מרשים, מלא כבוד לאביו.
כבר כילד ידעו כולם בשכונה שאורי יהפוך לכדורגלן. הילד הקטן שהיה מלהטט בכדור כאילו היה הכדור חלק מגופו שלו. אני עדיין זוכר את אורי משחק במכבי חדרה בקבוצת הנוער והופך לכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה החדרתית.
תראו רבותיי, אורי יכול היה בקלות לבחור להמשיך בקריירה של כדורגלן. אף אחד לא היה בא אליו בטענות. אבל הילד הערכי הזה שאיבד את אביו בוחר לעזוב הכול וללכת עם הלב שלו.
הגיוס הקרב מרגש את אורי. בתוך תוכו מבין אורי שהצבא יהיה מפלטו מהשכונה הקטנה. אורי מתנדב ליחידה קרבית. שם בצבא קולטים את הילד מלא האמביציה והוא נשלח לקורס מ״כים. מכאן והלאה משלב אורי בין שתי אהבותיו, הצבא והכדורגל.
אחרי שהשתחרר מתבקש אורי לחזור לצבא והוא משתלב במשמר הגבול. בהמשך יעזוב את החיל הירוק ויעבור להיות שוטר מן המניין. במשטרה הכחולה מצליח אורי למצות את היכולות המיוחדות שלו.
אורי משתתף במבצעים נועזים עמוק בתוך השטח של משפחות העבריינים הקשים ביותר. שם, בתוך כפרים עוינים, מצליח אורי להגיע למצבורי נשק ולמעצר עבריינים שהיו בקו הראשון של עולם העבריינות הישראלי.
אבל אורי לא מוותר על אהבתו הראשונה והוא משחק באופן פעיל בקבוצת הפועל אולגה, מכבי חדרה ועוד כמה קבוצות שביקשו את שירותיו. תראו חברים, אם תשאלו ברחוב החדרתי על הכדורגלן אורי לבן, תשמעו מכולם את המשפט הבא: ״פספוס גדול גדול!״
בעיניי היה אורי פוטנציאל ענק לשחק ברמות הגבוהות ביותר. בינינו, אני חושב שאורי ידע שהוא יכול להיות שם דבר בעולם הכדורגל הישראלי. אני חושב שאורי עשה את הבחירה שלו. אהבתו למדינה ולמערכת הביטחון גברה על המאוויים האישיים שלו.
אורי מקים משפחה נהדרת, ארבעה ילדים שמביאים לו שבעה נכדים יפים יפים. ועכשיו הופך אורי להיות האבא ואחר כך הסבא האולטימטיבי. את הנכד ירין מייעד הוא להיות ממשיך דרכו בכדורגל, והוא מקדיש את ימיו וחייו להצלחת הנכד האהוב.
גילוי נאות, אני חבר של אורי (לפחות כך אני מקווה). בעיניי אורי הוא איש מרתק, מלא קסם אישי יוצא מגדר הרגיל. אחד כזה שיבוא לעזור לך בכל דרך אפשרית. אורי לבן הוא האולגאי האולטימטיבי, אחד כזה שעבר משברים לא פשוטים ויכול היה להם!
תראו, בימים שאנחנו מחפשים למצוא את הישראלי היפה והטוב, ואני רק מציע שאין צורך לרוץ לחפש בספרים ובמקומות רחוקים. הישראלי היפה והטוב נמצא ממש מתחת לפנס אצלנו בעיר. שמו אורי לבן. לוחם, ספורטאי, בעל וסבא! והכי הכי בן אדם!
- רפי אוליאל – "סִפּוּרִים מֵהַגִּבְעָה" / "בָּלֹוֹרוֹת"
אולי יעניין אותך עוד
״קלי״ – סיפור על ילדות, חרטה וסליחה שהגיעה מאוחר מדי
״כאב ואהבה״ – סמי ופולט אביטן, סיפור על שכול, אהבה וכוחות נפש שאין להם גבול
״מורתי״ – אופירה דיאמנט, המורה שהאמינה בילד ושינתה את חייו
״תוגת הלב״ – דולי סעדה, האישה שהייתה אור גדול בלב השכונה
״נסיך השכונה״ – סיפורו של אברהם עבדון, האיש שהלך והשאיר אחריו אהבה גדולה
